פסק-דין בתיק עת"מ 26235-04-13

בפניי עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיב- משרד הפנים, מיום 12.3.13, על-פיה הוצא כנגד העותר צו גירוש לפי החוק למניעת הסתננות, עבירות ושיפוט תשי"ד- 1954 (להלן: "חוק ההסתננות")

העותרים מבקשים לשחרר את העותר עקב פגמים קשים היורדים לשורשו של עניין בהוצאת צו הגירוש.

העובדות הצריכות לעניין

העותר 1 הינו אזרח חוף השנהב והוא בן זוגה של העותרת 2, אזרחית ישראל, חיילת משוחררת.

העותר נכנס לישראל דרך גבול מצרים במהלך שנת 2008 ונהנה מההגנה הקבוצתית שניתנה אז לאזרחי חוף השנהב. בתחילת חודש יולי 2012, הסתיימה ההגנה הקבוצתית וביום 31.7.12 נעצר העותר, הושם במשמורת והוצאו כנגדו צו הרחקה וצו משמורת בהתאם לחוק הכניסה לישראל התשי"ב- 1954 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

ביום 17.12.12, פנתה העותרת למחלקת האשרות בלשכת מינהל האוכלוסין בתל- אביב על מנת לקבוע תור להגשת בקשה על פי נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים (להלן: " הנוהל"), אולם דרכונו של העותר לא היה בתוקף ולכן נציגת הלשכה הודיעה כי לא ניתן לעשות כן ללא דרכון תקף.

ביום מעצרו קוים לעותר שימוע. בד בבד רואיינה העותרת על יד נציג המשיב באמצעות שיחה טלפונית. ביום 2.8.12 התקיים בבית הדין למשמורת דיון בעניינו של העותר. באותו היום שלחה ב"כ העותר דאז, בקשה דחופה לשחרור העותר ממשמורת לשם הגשת בקשתם ובחינת שאלת הזוגיות טרם ההרחקה.

ביום 5.8.12 התקיים דיון נוסף בבית הדין ובקשתו לשחרור נדחתה. ביום 7.8.12 הוגשה מטעם העותר בקשה לעיון מחדש ושחרור ממשמורת, בה חזר שוב על כך שמדובר בבני זוג שפניה מטעמם נעשתה טרם מעצר העותר. המשיב נתבקש להשיב בעניין עד ליום 14.8.12, אולם הוא לא עשה כן ולכן הוגשה על ידי ב"כ העותר בקשה למתן החלטה בהיעדר תגובה.

ביום 19.8.12 הוגשה תגובת המשיב לבקשה לעיון מחדש ובשלב זה הועבר העותר למתקן המשמורת "קציעות".

ביום 21.8.12 ובהמשך לבקשה לעיון חוזר התקבלה החלטת בית הדין הקובעת כי אין למנוע מהעותר לנסות להביא ראיות לחיים משותפים עם בת זוגו והורה למשיבים לערוך לעותר ראיון תוך 14 ימים על מנת לאפשר לו להביא את ראיותיו בפני הרשויות. הראיון לא נערך במועדו.

בהמשך הוגשו לבית הדין בקשות לשחרור ונערכו מספר דיונים לעניין אופן הגשת הבקשה וקביעת תור בהתאם לנוהל.

התור נקבע ליום 17.2.13, משלא היו מועדים מוקדמים יותר.

ביום 17.12.13 הוגשה לבית הדין, בקשה לשחרור העותר בצירוף אישור בדבר קביעת תור להגשת הבקשה. בין הצדדים הוחלפו תגובות בעניין וביום 13.1.13 ניתנה החלטת בית הדין. בהחלטתו הוצג מתווה עליו הסכימו הצדדים, לפיו יוכלו העותרים להגיש בקשה במעמד צד אחד באמצעות העותרת והמשיב ישקול הקדמת התור. נקבע כי לעת עתה טרם קמה עילה לשחרור העותר ממשמורת וכי ככל שיתארך הטיפול בבקשה יגיש העותר בקשה לשחרור.

ביום 15.1.13 פנתה ב"כ העותר להקדמת התור כאמור בהחלטת בית הדין, אולם על פי תשובת נציגת המשיב, הדבר בלתי אפשרי.

בנסיבות אלה, ביום 23.1.13 הוגשה בקשה נוספת לשחרור העותר ממשמורת.

המשיב התנגד לבקשת השחרור.

ביום 6.2.13 ניתנה החלטת בית הדין לפיה, לאחר הגשת בקשת העותרים להסדרת מעמד העותר, וככל שתוגש בקשה לעיון חוזר, ידון בית הדין בחלופת משמורת שתוצג בפניו.

ביום 17.2.13 ולאחר הגשת בקשת העותרים, הוגשה לבית הדין בקשה לעיון חוזר בבקשה לשחרור העותר ממשמורת ואף הוצעה חלופת משמורת.

במעמד הגשת הבקשה נמסרו מסמכים מטעם העותרים למשיב, לאחר בדיקתם נדרשה העותר להשלים מסמכים ונאמר לעותרת כי תקבל רשימה של המסמכים הנדרשים להשלמה, עד כה לא נתקבלה הרשימה בידי העותרת.